‫שיחון‬

he ‫לעבוד‬   »   zh 工作

‫55 [חמישים וחמש]‬

‫לעבוד‬

‫לעבוד‬

55[五十五]

55 [Wǔshíwǔ]

工作

gōngzuò

בחר כיצד תרצה לראות את התרגום:   
עברית סינית נגן יותר
‫במה את / ה עובד / ת?‬ 您 是 做 什么 工作 的 ? 您 是 做 什么 工作 的 ? 1
gō-gz-ò gōngzuò
‫בעלי רופא.‬ 我的 先生 是 医生 。 我的 先生 是 医生 。 1
g-n--uò gōngzuò
‫אני עובדת כאחות בחצי משרה.‬ 我 是 做半天班的 护士 。 我 是 做半天班的 护士 。 1
n-- sh- -u- -hé-me-g-n---- -e? nín shì zuò shénme gōngzuò de?
‫בקרוב נצא לגמלאות.‬ 不久 我们 就要 拿 退休金 了 。 不久 我们 就要 拿 退休金 了 。 1
n-n -hì -uò--h-nm------------? nín shì zuò shénme gōngzuò de?
‫אבל המיסים גבוהים.‬ 但 纳税 很 高 。 但 纳税 很 高 。 1
ní--s-ì---ò -h-nm- g-n-z-ò --? nín shì zuò shénme gōngzuò de?
‫והביטוח הרפואי יקר.‬ 医疗保险 很 贵 。 医疗保险 很 贵 。 1
Wǒ d--x-āns-ēn---h--y------. Wǒ de xiānshēng shì yīshēng.
‫במה תרצה / י לעבוד בעתיד?‬ 你 将来 想 从事 什么(职业) ? 你 将来 想 从事 什么(职业) ? 1
Wǒ-d--x-ā--h--g --ì--īsh--g. Wǒ de xiānshēng shì yīshēng.
‫אני רוצה להיות מהנדס / ת.‬ 我 想 当 工程师 。 我 想 当 工程师 。 1
Wǒ d--xi--shē-g-sh- yīs-ē--. Wǒ de xiānshēng shì yīshēng.
‫אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.‬ 我 要 读 大学 。 我 要 读 大学 。 1
Wǒ s-ì-zu- bànt------n d- ---h-. Wǒ shì zuò bàntiān bān de hùshì.
‫אני מתמחה.‬ 我 是 实习生 。 我 是 实习生 。 1
Wǒ-s-ì---ò ----iān --n-de-h--h-. Wǒ shì zuò bàntiān bān de hùshì.
‫אני לא מרוויח / ה הרבה.‬ 我 挣得 不多 。 我 挣得 不多 。 1
W----- zu---à---ā--b----e h-s-ì. Wǒ shì zuò bàntiān bān de hùshì.
‫אני עושה התמחות בחול.‬ 我 在 国外 实习 。 我 在 国外 实习 。 1
B--i- wǒm-n---ù --o--á t-ì-iū--īn-e. Bùjiǔ wǒmen jiù yào ná tuìxiū jīnle.
‫זה המנהל שלי.‬ 这是 我的 老板 。 这是 我的 老板 。 1
B---ǔ wǒme- j-ù-yào -á tuìx-- j--le. Bùjiǔ wǒmen jiù yào ná tuìxiū jīnle.
‫יש לי קולגות נחמדים.‬ 我的 同事们 很友好 。 我的 同事们 很友好 。 1
B---- -ǒm-n-jiù ----n- tuìx-ū --n-e. Bùjiǔ wǒmen jiù yào ná tuìxiū jīnle.
‫אנחנו תמיד אוכלים צהריים במזנון.‬ 中午 我们 总是 一起 去 食堂 。 中午 我们 总是 一起 去 食堂 。 1
D-n n-shuì--------. Dàn nàshuì hěn gāo.
‫אני מחפש / ת עבודה.‬ 我 在 找工作 。 我 在 找工作 。 1
D-n nà--uì hě--g--. Dàn nàshuì hěn gāo.
‫אני מובטל / ת כבר שנה.‬ 我 失业 已经 一年 了 。 我 失业 已经 一年 了 。 1
Dàn------ì hěn -āo. Dàn nàshuì hěn gāo.
‫יש הרבה מדי מובטלים בארץ.‬ 这个 国家 有 太多 失业者 。 这个 国家 有 太多 失业者 。 1
Yīl-----ǎox-ǎn---n-guì. Yīliáo bǎoxiǎn hěn guì.

‫זכרון צריך שפה‬

‫רוב האנשים זוכרים את היום הראשון שלהם בבית הספר.‬ ‫אבל הם לא זוכרים את מה שהיה קודם.‬ ‫כמעט ואין לנו זכרונות מהשנים הראשונות בחיינו.‬ ‫אבל למה זה כך?‬ ‫למה אנחנו לא זוכרים את מה שחווינו בתור תינוקות?‬ ‫הסיבה לכך היא בהתפתחות שלנו.‬ ‫שפה וזכרון מתפתחים כמעט בו זמנית.‬ ‫בכדי לזכור משהו צריכים שפה.‬ ‫זאת אומרת שצריך שיהיו לאדם מילים בכדי לתאר את מה שהוא חווה.‬ ‫חוקרים עשו ניסויים שונים עם ילדים.‬ ‫וכך עם גילו משהו מעניין.‬ ‫ברגע שילדים לומדים לדבר - הם שוכחים את כל מה שהיה קודם.‬ ‫אז התחלת השפה היא התחלת הזכרון.‬ ‫ילדים לומדים הרבה דברים בשלושת השנים הראשונות בחיים.‬ ‫יש להם בכל יום חוויות חדשות.‬ ‫ויש להם גם הרבה חוויות חשובות בגיל הזה.‬ ‫למרות זאת, הכל נעלם.‬ ‫פסיכולוגים קוראים לתופעה הזו אמנזיית ילדות.‬ ‫רק הדברים שילדים יכולים לקרוא להם בשם נשארים.‬ ‫הזכרון האוטוביוגרפי שומר על החוויות אישיות.‬ ‫הוא עובד כמו יומן.‬ ‫בו נשמרים כל הדברים החשובים לחיים שלנו.‬ ‫כך מעצב זכרוננו האוטוביוגרפי את הזהות שלנו.‬ ‫אך התפתחותו תלויה בלמידת שפת אם.‬ ‫ואנחנו יכולים להפעיל את הזכרון רק דרך השפה שלנו.‬ ‫כמובן שהדברים שאנחנו לומדים כתינוקות לא באמת נעלמו.‬ ‫הם שמורים איפשהוא במוח שלנו.‬ ‫אבל אין לנו גישה אליהם יותר - באמת חבל, לא?‬