‫שיחון‬

he ‫לעבוד‬   »   zh 工作

‫55 [חמישים וחמש]‬

‫לעבוד‬

‫לעבוד‬

55[五十五]

55 [Wǔshíwǔ]

工作

gōngzuò

בחר כיצד תרצה לראות את התרגום:   
עברית סינית נגן יותר
‫במה את / ה עובד / ת?‬ 您 是 做 什么 工作 的 ? 您 是 做 什么 工作 的 ? 1
gōngzuò gōngzuò
‫בעלי רופא.‬ 我的 先生 是 医生 。 我的 先生 是 医生 。 1
gōngz-ò gōngzuò
‫אני עובדת כאחות בחצי משרה.‬ 我 是 做半天班的 护士 。 我 是 做半天班的 护士 。 1
n---s-----------m- -ōn-zu--de? nín shì zuò shénme gōngzuò de?
‫בקרוב נצא לגמלאות.‬ 不久 我们 就要 拿 退休金 了 。 不久 我们 就要 拿 退休金 了 。 1
n-------z-ò--hé--- --ngzu- d-? nín shì zuò shénme gōngzuò de?
‫אבל המיסים גבוהים.‬ 但 纳税 很 高 。 但 纳税 很 高 。 1
n--------u- sh-nm---ō---uò -e? nín shì zuò shénme gōngzuò de?
‫והביטוח הרפואי יקר.‬ 医疗保险 很 贵 。 医疗保险 很 贵 。 1
Wǒ--e-xiā---ēn--sh- --sh-n-. Wǒ de xiānshēng shì yīshēng.
‫במה תרצה / י לעבוד בעתיד?‬ 你 将来 想 从事 什么(职业) ? 你 将来 想 从事 什么(职业) ? 1
W- de -iā-s-ē-g--h---------. Wǒ de xiānshēng shì yīshēng.
‫אני רוצה להיות מהנדס / ת.‬ 我 想 当 工程师 。 我 想 当 工程师 。 1
W--de ---n-hē-g--hì -ī--ēng. Wǒ de xiānshēng shì yīshēng.
‫אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.‬ 我 要 读 大学 。 我 要 读 大学 。 1
W- -hì zu----nt--n-bān--e-h--hì. Wǒ shì zuò bàntiān bān de hùshì.
‫אני מתמחה.‬ 我 是 实习生 。 我 是 实习生 。 1
Wǒ---- zu- bà----n -ā- ----ù-h-. Wǒ shì zuò bàntiān bān de hùshì.
‫אני לא מרוויח / ה הרבה.‬ 我 挣得 不多 。 我 挣得 不多 。 1
Wǒ---ì z-ò-b--t-ā---ān-d--h-s-ì. Wǒ shì zuò bàntiān bān de hùshì.
‫אני עושה התמחות בחול.‬ 我 在 国外 实习 。 我 在 国外 实习 。 1
Bùj-ǔ ----- -iù y-o--á tu--iū jī---. Bùjiǔ wǒmen jiù yào ná tuìxiū jīnle.
‫זה המנהל שלי.‬ 这是 我的 老板 。 这是 我的 老板 。 1
B-j-- w--en---ù ----n------i--jīnl-. Bùjiǔ wǒmen jiù yào ná tuìxiū jīnle.
‫יש לי קולגות נחמדים.‬ 我的 同事们 很友好 。 我的 同事们 很友好 。 1
Bù--- w-----j-- -ào -á tuìx-ū-j--l-. Bùjiǔ wǒmen jiù yào ná tuìxiū jīnle.
‫אנחנו תמיד אוכלים צהריים במזנון.‬ 中午 我们 总是 一起 去 食堂 。 中午 我们 总是 一起 去 食堂 。 1
D-n -à--uì -ěn---o. Dàn nàshuì hěn gāo.
‫אני מחפש / ת עבודה.‬ 我 在 找工作 。 我 在 找工作 。 1
Dàn n-s-uì -ě--g--. Dàn nàshuì hěn gāo.
‫אני מובטל / ת כבר שנה.‬ 我 失业 已经 一年 了 。 我 失业 已经 一年 了 。 1
D-- -àsh-ì-hě--g-o. Dàn nàshuì hěn gāo.
‫יש הרבה מדי מובטלים בארץ.‬ 这个 国家 有 太多 失业者 。 这个 国家 有 太多 失业者 。 1
Yī-i----ǎ---ǎ--h-- g--. Yīliáo bǎoxiǎn hěn guì.

‫זכרון צריך שפה‬

‫רוב האנשים זוכרים את היום הראשון שלהם בבית הספר.‬ ‫אבל הם לא זוכרים את מה שהיה קודם.‬ ‫כמעט ואין לנו זכרונות מהשנים הראשונות בחיינו.‬ ‫אבל למה זה כך?‬ ‫למה אנחנו לא זוכרים את מה שחווינו בתור תינוקות?‬ ‫הסיבה לכך היא בהתפתחות שלנו.‬ ‫שפה וזכרון מתפתחים כמעט בו זמנית.‬ ‫בכדי לזכור משהו צריכים שפה.‬ ‫זאת אומרת שצריך שיהיו לאדם מילים בכדי לתאר את מה שהוא חווה.‬ ‫חוקרים עשו ניסויים שונים עם ילדים.‬ ‫וכך עם גילו משהו מעניין.‬ ‫ברגע שילדים לומדים לדבר - הם שוכחים את כל מה שהיה קודם.‬ ‫אז התחלת השפה היא התחלת הזכרון.‬ ‫ילדים לומדים הרבה דברים בשלושת השנים הראשונות בחיים.‬ ‫יש להם בכל יום חוויות חדשות.‬ ‫ויש להם גם הרבה חוויות חשובות בגיל הזה.‬ ‫למרות זאת, הכל נעלם.‬ ‫פסיכולוגים קוראים לתופעה הזו אמנזיית ילדות.‬ ‫רק הדברים שילדים יכולים לקרוא להם בשם נשארים.‬ ‫הזכרון האוטוביוגרפי שומר על החוויות אישיות.‬ ‫הוא עובד כמו יומן.‬ ‫בו נשמרים כל הדברים החשובים לחיים שלנו.‬ ‫כך מעצב זכרוננו האוטוביוגרפי את הזהות שלנו.‬ ‫אך התפתחותו תלויה בלמידת שפת אם.‬ ‫ואנחנו יכולים להפעיל את הזכרון רק דרך השפה שלנו.‬ ‫כמובן שהדברים שאנחנו לומדים כתינוקות לא באמת נעלמו.‬ ‫הם שמורים איפשהוא במוח שלנו.‬ ‫אבל אין לנו גישה אליהם יותר - באמת חבל, לא?‬