‫שיחון‬

he ‫לעבוד‬   »   zh 工作

‫55 [חמישים וחמש]‬

‫לעבוד‬

‫לעבוד‬

55[五十五]

55 [Wǔshíwǔ]

工作

gōngzuò

בחר כיצד תרצה לראות את התרגום:   
עברית סינית נגן יותר
‫במה את / ה עובד / ת?‬ 您 是 做 什么 工作 的 ? 您 是 做 什么 工作 的 ? 1
g--g-uò gōngzuò
‫בעלי רופא.‬ 我的 先生 是 医生 。 我的 先生 是 医生 。 1
gōngz-ò gōngzuò
‫אני עובדת כאחות בחצי משרה.‬ 我 是 做半天班的 护士 。 我 是 做半天班的 护士 。 1
n-n shì-zu----é-m--g-n-z-----? nín shì zuò shénme gōngzuò de?
‫בקרוב נצא לגמלאות.‬ 不久 我们 就要 拿 退休金 了 。 不久 我们 就要 拿 退休金 了 。 1
ní- --ì-zuò--hé----gō-g--ò --? nín shì zuò shénme gōngzuò de?
‫אבל המיסים גבוהים.‬ 但 纳税 很 高 。 但 纳税 很 高 。 1
nín s-ì z-ò --énm--gō--zu----? nín shì zuò shénme gōngzuò de?
‫והביטוח הרפואי יקר.‬ 医疗保险 很 贵 。 医疗保险 很 贵 。 1
Wǒ--- x--nshēn--sh- y-sh---. Wǒ de xiānshēng shì yīshēng.
‫במה תרצה / י לעבוד בעתיד?‬ 你 将来 想 从事 什么(职业) ? 你 将来 想 从事 什么(职业) ? 1
Wǒ -- ---ns---g-sh- --shē-g. Wǒ de xiānshēng shì yīshēng.
‫אני רוצה להיות מהנדס / ת.‬ 我 想 当 工程师 。 我 想 当 工程师 。 1
W------iā-s-ēn- sh- -ī---ng. Wǒ de xiānshēng shì yīshēng.
‫אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.‬ 我 要 读 大学 。 我 要 读 大学 。 1
W---hì-zu- bàn--ā--bān -e-h-s-ì. Wǒ shì zuò bàntiān bān de hùshì.
‫אני מתמחה.‬ 我 是 实习生 。 我 是 实习生 。 1
Wǒ-s-ì zuò-b-n---n --n -- -----. Wǒ shì zuò bàntiān bān de hùshì.
‫אני לא מרוויח / ה הרבה.‬ 我 挣得 不多 。 我 挣得 不多 。 1
Wǒ-------ò--à---ā-------- h-s-ì. Wǒ shì zuò bàntiān bān de hùshì.
‫אני עושה התמחות בחול.‬ 我 在 国外 实习 。 我 在 国外 实习 。 1
Bùjiǔ--ǒ----j---yào ná-tu--i---īn-e. Bùjiǔ wǒmen jiù yào ná tuìxiū jīnle.
‫זה המנהל שלי.‬ 这是 我的 老板 。 这是 我的 老板 。 1
Bù-i----me--ji---à- -á tu--i--jī-l-. Bùjiǔ wǒmen jiù yào ná tuìxiū jīnle.
‫יש לי קולגות נחמדים.‬ 我的 同事们 很友好 。 我的 同事们 很友好 。 1
B-j----ǒ-en---ù--ào--- -u-x---j---e. Bùjiǔ wǒmen jiù yào ná tuìxiū jīnle.
‫אנחנו תמיד אוכלים צהריים במזנון.‬ 中午 我们 总是 一起 去 食堂 。 中午 我们 总是 一起 去 食堂 。 1
Dàn-nàsh---h-----o. Dàn nàshuì hěn gāo.
‫אני מחפש / ת עבודה.‬ 我 在 找工作 。 我 在 找工作 。 1
Dà- -à-h-------g-o. Dàn nàshuì hěn gāo.
‫אני מובטל / ת כבר שנה.‬ 我 失业 已经 一年 了 。 我 失业 已经 一年 了 。 1
D-n ---hu- h-- gāo. Dàn nàshuì hěn gāo.
‫יש הרבה מדי מובטלים בארץ.‬ 这个 国家 有 太多 失业者 。 这个 国家 有 太多 失业者 。 1
Yī-i-- --oxi--------u-. Yīliáo bǎoxiǎn hěn guì.

‫זכרון צריך שפה‬

‫רוב האנשים זוכרים את היום הראשון שלהם בבית הספר.‬ ‫אבל הם לא זוכרים את מה שהיה קודם.‬ ‫כמעט ואין לנו זכרונות מהשנים הראשונות בחיינו.‬ ‫אבל למה זה כך?‬ ‫למה אנחנו לא זוכרים את מה שחווינו בתור תינוקות?‬ ‫הסיבה לכך היא בהתפתחות שלנו.‬ ‫שפה וזכרון מתפתחים כמעט בו זמנית.‬ ‫בכדי לזכור משהו צריכים שפה.‬ ‫זאת אומרת שצריך שיהיו לאדם מילים בכדי לתאר את מה שהוא חווה.‬ ‫חוקרים עשו ניסויים שונים עם ילדים.‬ ‫וכך עם גילו משהו מעניין.‬ ‫ברגע שילדים לומדים לדבר - הם שוכחים את כל מה שהיה קודם.‬ ‫אז התחלת השפה היא התחלת הזכרון.‬ ‫ילדים לומדים הרבה דברים בשלושת השנים הראשונות בחיים.‬ ‫יש להם בכל יום חוויות חדשות.‬ ‫ויש להם גם הרבה חוויות חשובות בגיל הזה.‬ ‫למרות זאת, הכל נעלם.‬ ‫פסיכולוגים קוראים לתופעה הזו אמנזיית ילדות.‬ ‫רק הדברים שילדים יכולים לקרוא להם בשם נשארים.‬ ‫הזכרון האוטוביוגרפי שומר על החוויות אישיות.‬ ‫הוא עובד כמו יומן.‬ ‫בו נשמרים כל הדברים החשובים לחיים שלנו.‬ ‫כך מעצב זכרוננו האוטוביוגרפי את הזהות שלנו.‬ ‫אך התפתחותו תלויה בלמידת שפת אם.‬ ‫ואנחנו יכולים להפעיל את הזכרון רק דרך השפה שלנו.‬ ‫כמובן שהדברים שאנחנו לומדים כתינוקות לא באמת נעלמו.‬ ‫הם שמורים איפשהוא במוח שלנו.‬ ‫אבל אין לנו גישה אליהם יותר - באמת חבל, לא?‬